<h1>צרור הכסף הקצר, דרך א' שער ג'</h1>
<h2>דף יט:</h2>
העדים שאמרו תנאי היו דברינו וכתב ידם יוצא ממקום אחר, אינם נאמנים. וכן כל לאפסודי שטר אין בדבריהם ממש. ומודעא היו דברינו, אפילו כתב ידם יוצא ממקום אחר נאמנים כמר בר רב אשי. כולם הסכימו לזה, כי אם רב האיי. ולמטה בשער ו אות ו כתוב בירושלמי [שביעית פ"י ה"ג]. ובעיטור דיכולים העדים לומר על מנת כן חתמנו, כל שאין השטר עיקר. ובכל זמן יכולים העדים להעיד על חתימתם ולברר עדותם ואינו נקרא חוזר ומגיד. כן כתב הרשב"א בתשובה. שנים החתומים על השטר ומתו, ובאו שנים והעידו על חתימתם ואמרו "זה כתב ידם אבל אנוסים היו", אין גובין באותו שטר. כל זה פרק [ב'] דכתובות. ואי תפס לא מפקינן מיניה.
<h2>דף כ.</h2>
ומי שנמסרה לו עדות י"א שמעיד אפילו עד כמה שנים וסומך על [ספר] זכרונו שכתב ולא חיישינן שמא פרע בינתיים, כן [כתב] הגאון רב האיי. וי"א דאי לא קבע זמן או קבע זמן ועבר אינו מעיד, חיישינן שמא כבר פרעו. והרשב"א [כתב] דלא חיישינן, ולדברו העדים שנעשו עדים ולא נכתב השטר, כותבין ונותנין אפילו לכמה שנים, וכן דעת המפרשים. והעד א"צ לזכור מההלואה שמעיד על חתימתו, כן [כתב] רבינו חננאל. וכל זה בכתובות פ"ב כותב אדם עדותו וכו'. ועדות שנמסרה לו, אפילו אחר שתין מעיד. ואם לא נמסרה לו, דוקא עד שתין.
<h2>דף כח.</h2>
וקטן אינו מעיד מה שראה בקטנותו, זולתי לומר זה [כתב] ידו של אבא בגודלו, ומעיד.
